<h1>סמ"ק מצוריך סימן צ"א</h1>
<h2>דף כו.</h2>
ומצוה לתקוע בשופר של איל ובדיעבד הכל כשר חוץ משל פרה ושור. שופר ארוך וקצרו כשר גרדו והעמידו על גילדו כשר צפהו זהב [וכסף] מבפנים או במקום הנחת הפה פסול ציפהו מבחוץ אם נשתנה קולו מכמו שהיה פסול ואם לאו כשר, נסדק לרחבו אם נשתייר ממקום הסדק עד הנחת הפה כשיעור כשר וכמה שיעורו כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן ונסדק לארכו אינו פסול עד שיהא נסדק בכל האורךא) והיכא שניקב וסתמו במינו וחזר לקולו כמו שהיה כשר ואפילו היה מעכב קודם לכן את התקיעה כשר לפי' שיני שהוא עיקר ושלא במינו היכא שמעכב פסול לכולי עלמא והיכא שאינו מעכב פלוגתא דר' נתן ורבנןב). א) נקב וסתמו אם מעכבה תקיעה פסול ואם לאו כשר, פי' מעכב התקיעה לאחר שסתמו אמנם בירושלמי מפרש אם מעכב התקיעה קודם שנסתם הנקב והלכך פסול עכשיו כשסתמו לפי שעתה חזר הקול על ידי הסתימה לאיתנו ואין זה קול השופר אלא קול הסתימה, עכ"ל ס"ג. ב) מסופק ר"י אם יפסל אפילו ניקב חוץ לשיעור הכשרו כל זמן שלא נקצץ ופסק ר' יהודה גאון דקיימא לן כתרי לישני דר' יוחנן לחומרי דהיכי דסתמו שלא במינו אע"ג דנשתייר רובו שלם פסול סתמו במינו אם נשתייר שלם ולא עכבו הנקבים שנסתמו את התקיעה הרי זה כשר, וכי מברך על תקיעת שופר ושהחיינו ואם יצא פירוש התוקע תוקע לאחר שלא יצא דתניא (ר"ה כ"ט) כל הברכות כולן אע"פ שיצא מוציא חוץ מברכת הלחם וברכת היין וצריך שיתכוין השומע והמשמיע תשב"ץ. ואם אמר המשמיע איני פוטר פלוני בתקיעה לא יצא, עכ"ל (סי' קכ"א). וכתב רבינו משה ב"ר מיימון זה שתוקע כשיושבין הוא תוקע על סדר הברכות כשהן עומדין ואם סח ביניהם אע"פ שעבר אינו חוזר ומברך, עכ"ל ס"ג.
<h2>דף לב:</h2>
וקטנים שהגיעו לחינוךא) מתעסקין בהן לכתחילה ביום טוב כדי שילמדוב) ושלא הגיעו לחינוך אין מעכבין כלומר אין מוחין בידםג) אבל מכל מקום אין מתעסקין בהן לכתחילהד). א) פי' בן י"ג שנה. ב) ודווקא בראש השנה אבל שאר יום טוב לא. ג) אע"פ שאינם חייבין ואית ביה משום אילודי קלא, הא בשבת מעכבין אותן. ד) אנו נוהגין במלכיות זכרונות ושופרות כר' יוסי דאמר (ר"ה ל"ב) משלים בתורה ואם השלים בנביא יצא ומתחילין בתורה ואומרים ג' פסוקים ואחר כך בכתובים ג' פסוקים לפי שהפסוקי תילים נאמרו קודם פסוקי נביאים ואחר כך נביאים ומשלימים בתורה פסוק העשירי, ואותו פסוק העשירי דמלכיות הוא שמע ישראל עד אחד שהוא מלכות לר' [יוסי]. (שם ל"ה) אמר רב חננאל אמר רב אחד יחיד ואחד צבור כיון דאמר ובתורתך כתוב לאמור שוב אינו צריך, לפרש"י דקאי על המקראות של מוספין דכיון שאמר נעשה ונקריב לפניך באהבה כמצות רצונך כמו שכתבת עלינו בתורתך על ידי משה עבדך שוב אינו צריך לומר המקראות של מוספין, ורבותינו מפרשים במלכיות וזכרונות ושופרות כיון שאמר ככתוב בתורתך מועיל באילו מלכיות של תורה וצריך לומר כמו כן ככתוב בדברי קדשך ועל ידי עבדיך הנביאים וכן בזכרונות וכן בשופרות מה ששנינו (שם ל"ב) אין פוחתין מי' במלכיות ומי' שופרות רוצה לומר שאם בא להזכיר מכיון שהתחיל גומר אבל אם רצה לפטור עצמו ככתוב הרשות בידו, ואומר ר"י שהוא הדין בקרבנות מוסף שאין צריך להזכיר מכיון שאמר ככתוב בתורתך, ויש חולק עליו שמקרא של קרבנות מוסף צריך להזכיר לעולם אבל קרבן דראש חדש אין צריך להזכיר בראש השנה לפי שנפטר במה שאמר מלבד עולת החדש ומנחתה והגיה במחזור שלו ושני שעירים לכפר וכו', וכן אמרינן בפרק בכל מערבין (עירובין מ') דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן פי' זכרון אחד שכתוב בראש השנה זכרון תרועה עולה גם בשביל ראש חדש שכתוב בו והיה לכם לזכרון גבי חצוצרות, תו מסקינן דברכות של כל השנה כשם שש"ץ מתחייב כך כל יחיד ויחיד חייב ולמה ש"ץ יורד להוציא מי שאינו בקיא אבל ברכות של ראש השנה ויום הכיפורים שיש בהם ט' ברכות ארוכות טועין בהם יחידים ואין הכל בקיאין בהן והלכה שש"ץ מוציא הרבים ידי חובתן ולמה צבור מתפללין כדי להסדיר ש"ץ תפילתו, עכ"ל ס"ג. (הלכות שופר סי' מ"ב).
<h2>דף לג:</h2>
לתקועא) בראש השנה בשופר דכתיב (במדבר כ"ט) יום תרועה יהיה לכםב). ואמר רב פפא שיעור תקיעה כתרועה ושיעור תרועה ג' שברים אי גנוח גנחג) או ג' יבבות או ילולי יליל והיבבא ג' כוחות של כל שהוא הרי ט' כוחות של כל שהוא לפי' שיני וזהו גניחות דאימיה דסיסרא ומספקא לן אי תרוייהו אי חד מינייהו ולא ידענא איזהו לכך התקין ר' אבהו (דף ל"ד) בקסרי לעשות קשר"ק ג' פעמים וסבר דבעינן שלא יהיה דבר מפסיק בין תרועה לתקיעה לכך התקין עוד קש"ק ג' פעמים וקר"ק ג' פעמיםד). ואמרו חכמים (דף ט"ז) תוקעין בישיבהה) וחוזרין ותוקעין בעמידה בשעה שהקהל והחזן מתפללין כדי לערבב השטן, ובאותן תקיעות שהם בעמידה נחלקו הגאונים תוס' הקדמונים היו תוקעין במלכיות קשר"ק פעם אחת ובזכרונות קש"ק פעם אחת ובשופרות קר"ק פעם אחת אע"פ שאם קש"ק אמת אין האחרונות שוים כלום אחרי שאינו רק לערבב הסטן לא הקפידו, ורבינו תם הנהיג לתקוע קשר"ק בכל פעם ואע"פ שמא יש הפסק בין תקיעה לתרועה קיימא לן כר' יוחנן שמע ט' תקיעות בט' שעות ביום יצא כי אין לחוש בהפסקה וריצב"א הנהיג קשר"ק קש"ק קר"ק בכל פעם ופעם ורבינו חיים כהן הנהיג קשר"ק קש"ק קר"ק במלכיות ובזכרונות קש"ק קר"ק קשר"ק ובשופרות קר"ק קש"ק קשר"קו). וצריך לתקוע [בר"ה] ביום (הכיפורים) דכתיב (ויקרא כ"ה) ביום הכיפורים תעבירו שופר וגו' וילפינן ראש השנה מיום הכיפורים בגזירה שוה דשביעי ומניין הקולות ילפינן משום דכתיב ג' פעמים תרועה ב' בראש השנה ואחד ביום הכיפוריםז) וכל תרועה צריכה [תקיעה] לפניה ולאחריה לפניה דכתיב (במדבר י') ותקעתם תרועה ותקיעה לאחריה דכתיב (שם) תרועה יתקעו ובדין היה לנו להשכים בבוקר ולתקוע משום דזריזין מקדימין למצוה אלא מפני השמד תקנו כן ושוב לא שינו המנהג ונשים פטורותח). א) ומברך זמן בשני ימים קודם התקיעה ובשתי לילות בקידוש אמנם הוא רגיל להמתין לשתות יין חדש עד ערב ליל ראש השנה ומברך שהחיינו לאפוקי נפשיה מפלוגתא כי יש גדולים שאומרים שאין לברך זמן בליל שיני אמנם אם לא היה לו יין חדש לא הניח מלברך זמן בליל ב', הג"ה וכן עיקר לאפוקי מאותם שאומרים שאין לומר זמן בליל ב' של ר"ה משום דקדושה אחת היא והויא כיומא אריכתא ולא דמיא לב' יום טוב של גליות דב' קדושות הן מיהו רש"י מצא בתשובת המחזור דויטרי שיש לומר זמן ביום טוב שיני של ראש השנה דמאי דאמרן קדושה אחת היא אדרבה היא הנותנת אימת היא קדושה אחת כשבאו עדים מן המנחה ולמעלה כדאיתא במסכת ראש השנה ואז הוי יום ב' עיקר כדאמרן שלא היו מקבלין עדות לאחר המנחה ואע"ג דהשתא לאחר החורבן הוי יום ראשון עיקר כדאמרן מיום שחרב בית המקדש התקין ר' יוחנן בן זכאי כו' מכל מקום מה שאנו נוהגים בהם קדושה אחת היינו מחמת תקנה ראשונה שהתקינו שלא יהיו מקבלים עדים מן המנחה ולמעלה עכ"ה. מהר"ם נ"ע אינו רגיל להתענות בשבת של עשרת ימי תשובה ובב' ימים של רה"ש מתענה היה ואומר שגאון אחד אמר לו הלואי שהיו כל ישראל מתענין שני י"ט של ראש השנה אבל הוא כתב בתשובה האוכל לשם שמים תבא עליו ברכה וגם המתענה לשם שמים כדי שלא יבא לידי קלות ראש מדבר אכילה ושתיה יתברך באלוקי אמן, ורגיל לאכול בליל ראשון של ראש השנה איל זכר לאילו של יצחק ואינו נזהר מלאכול שומין ולא אגוזים ולא שום דבר, מתשב"ץ (סי' קי"ג, קט"ו, קי"ח). ב) על מלבוש שקורין שרגני"ש שרגילים ללבוש בראש השנה לפי שיש שמחה גדולה כדי שלא תזוח דעתו עליו ולכך לובשה על בגדיו שיזכור יום המיתה ואומר זכרינו לחיים ואינו אומר לחיים כי לחיים משמע לא חיים והכי מחלק בנדרים (דף י"א) דלחולין משמע לא חולין, ואינו אומר לחיים טובים עד וכתוב לחיים טובים, משל לסוחר כושי מתחילה שואל מעט ואחר כך שואל הרבה וכן עשה דוד מלך ישראל בתחילה שאל על השגגות שנאמר (תהלים י"ט) שגיאות מי יבין וגו' ואחר כך מזדים חשוך עבדך. ובשני ימים של ראש השנה אומרים קדיש ראשון בניגון קדיש של שבתות כי אומרים שאין לשבר קדיש של ראש השנה ויום כיפור כמו בשאר יום טוב אבל כל שאר קדישין אומר כשאר יום טוב, וגם אומר והחיות ישוררו בראש השנה כי יש אומרים שאין אומרין אותו וסומכין על מה דאומרים בעירובין (ר"ה ל"ב) דאין ישראל אומרים שירה בראש השנה ויום כיפור ומיהו אין זה ראייה דדווקא ישראל אין אומרים שירה אבל מלאכי השרת אומרים שירה, הגה"ה, ומיהו בשביעי של פסח אין מלאכי השרת אומרים שירה דכתיב ולא קרב זה אל זה אמר הקב"ה מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה לפני וכן אין לומר והחיות בז' של פסח עכ"ה, ואומרים זכרון תרועה בשבת קול זכרון תרועה מזוכרי לך בזכרון שופר. ואומרים אסומה טלולה גשומה אם שחונה, כי יש במסת יומא שאין טוב כשיש הרבה גשמים בשנה לכך הוא מתפלל שתהא השנה אסומה טלולה אבל אם יש להיות השנה שחונה אז תהיה גשומה. ואומר אין לפרש עלום שמך כי אין לומר פי' לעלום שמך כי יש פי' לעלום שמו כדאמרינן התם (קידושין ל"ו) סבר למדרש בפרקא אמר ליה לעלם כתיב, ואומרים מרעישות כסא ואומרים חמש מאות וחמש עשרה כלומר ה' מאות פעמים ט"ו, ואומרים הודאי שמו ודאי שם הוא ויוצא במלואו של שם ד' אותיות פי' נעלם יוד הוא ו"ד נעלם היא י"א וזהו ודאי וכן ודאי בגמטריא אהיה, ואומר בצל ש-ד-י ואומרים ויעשו כולם אגודה אחת בלבב שלם ואינו אומר ובראשי חדשיכם בראש השנה, הג"ה, ורבינו תם אומר (ר"ה ח') מלבד עולת החודש ומנחתה ושני שעירים לכפר ושני תמידים כהלכתם עכ"ה, ואומרים עלינו לשבח ומושב יקרו ובמחזור מויטרי אומר כי יחיד אינו אומר עלינו לשבח, הג"ה ומיהו נכון לאומרו כי הוא תחילת ברכת מלכיות דאם לא כן על כן נקוה לך אמאי קאי עכ"ה, ואינו אומר גשים מול שד להלחמה דלא לימרו גירא בעיניה דסטנא דלא אתי לאיגרוייה ביה. בשם רבינו אליעזר מורמייזא אומר זה, עכ"ל התשב"ץ (סימן ק"ט). ג) פי' גניחה הוא כשאדם גונח מלבו כדרך חולים שמאריכין בגניחותם ויבכה פירוש כשאדם בוכה ומקונן קולות קצרים סמוכים זה לזה, עכ"ל. ד) [ומפרש רבי שמשון שצריך להאריך בתקיעות של קשר"ק יותר משל קש"ק וקר"ק דכיון דקשר"ק אנו עושים משום ספיקא דגנח או יליל ושיעור תקיעה הוי כתרועה, עכ"ל התו' משנ"ץ (ר"ה ל"ג ד"ה שיעור)]. ה) פי' כשהקהל יושבין לאחר קריאת התורה אז התוקע תוקע מעומד משום דכתיב (ויקרא כ"ג) יום תרועה יהיה לכם ויליף לכם לכם מספירת העומר דכתיב (שם) וספרתם לכם וספירה מעומד היא דכתיב (דברים ט"ז) מהחל חרמש בקמה כלומר יתחיל לספור ודרשו רבותינו (פסיקתא אמור) מה קמה מעומד אף ספירה מעומד ומהאי טעמא מברכינן אציצית מעומד משום דכתיב ביה לכם והיה לכם לציצית (במדבר ט"ו), ע"כ לשון ספר מצוות הקטן. ו) הגה"ה, ומיהו נכון לתקוע קשר"ק קש"ק קר"ק בכל פעם לאפוקי מכל ספיקות עכ"ה, ל' תשב"ץ (סי' קי"ט). ז) אומר ר"י דג' שברים דברייתא צריך לעשותן בנשימה אחת כשלוש יבבות דמתניתין, עכ"ל. ח) מכל מקום נהגו העולם לתקוע בשביל נשים גם מברכין לא הויא לבטלה כיון שמכניסות עצמן בחיוב מידי דהוה אלולב, לשון ס"ק.
